Dans etudes sociales nous faisons une projet sur les mégapoles (Megacity). Je fais la Tokyo. Nous devons repondre a 3 questions, Quels sont les facteurs qui ont permis à la ville de devenir une mégapole? Quels sont les défis auxquels la mégalopole doit faire face? Et Quelle est la solution que la ville est ou devrait mettre en œuvre pour aider à relever chaque défi?
Honestly, I disagree with this quote. I disagree because whenever I try to cheer someone up I find that I never get that response back. Sometimes other people happiness makes me sad because I can’t attribute to that happiness. I think of myself as the therapist friend of my friend group, I am the friend that always makes sure that everyone is ok, but if I am that friend, who is that friend for me?
בבוקר בכה’ בכסלו הלכתי לבית ספר. המורה שלי נתנה לנו סופגניות כי זה חנוכה והיא אמרה ״אני אספר לכם את הסיפור על למה אנחנו אוכלים אוכל עם שמן. לפני זמן רב בזמן המכבים יש מלך רשע. המלך מלך אנטיוכוס. מלך אנטיוכוס הוא מלך של יונים. היונים היו רשעים כי הם לא הניחו ליהודים להתאמן בתורה ושבת. היהודים לא אוהבים הסגנון חיים של היונים אז היהודים והיונים יצאו למלחמה. היהודים הם פוחדים כי ליונים יש צבא מדהים אבל ליהודים אין צבא חזק. בתחילה היהודים היו מפסידים אבל השם בצד שלהם והיהודים נצחו המלחמה. אחרי המלחמה היהודים הלכו לבית המקדש וראו שאין שמן להדליק המנורה! אבל… המכבים ראו כד קטן. הם חשבו שהכד הספיק רק יום אחד. אבל הם הדלקו החנוכיה כי זה היה חשוב. יום אחד עבר והחנוכיה עדיין זורח בהיר. יום שלישי אבר והחנוכיה עדיין זורח בהיר. יום חמש עבר והחנוכיה עדיין זורח בהיר. החנוכיה היה מואר לשמונה ימים. אנחנו אוכלים אוכל עם שמן לזכור את הכד קטן שנתן שמן למנורה שמונה ימים.״ ואני אמרה ״וואו! זה סיפור מעניין!״