בבוקר בכה’ בכסלו הלכתי לבית ספר. המורה שלי נתנה לנו סופגניות כי זה חנוכה והיא אמרה ״אני אספר לכם את הסיפור על למה אנחנו אוכלים אוכל עם שמן. לפני זמן רב בזמן המכבים יש מלך רשע. המלך מלך אנטיוכוס. מלך אנטיוכוס הוא מלך של יונים. היונים היו רשעים כי הם לא הניחו ליהודים להתאמן בתורה ושבת. היהודים לא אוהבים הסגנון חיים של היונים אז היהודים והיונים יצאו למלחמה. היהודים הם פוחדים כי ליונים יש צבא מדהים אבל ליהודים אין צבא חזק. בתחילה היהודים היו מפסידים אבל השם בצד שלהם והיהודים נצחו המלחמה. אחרי המלחמה היהודים הלכו לבית המקדש וראו שאין שמן להדליק המנורה! אבל… המכבים ראו כד קטן. הם חשבו שהכד הספיק רק יום אחד. אבל הם הדלקו החנוכיה כי זה היה חשוב. יום אחד עבר והחנוכיה עדיין זורח בהיר. יום שלישי אבר והחנוכיה עדיין זורח בהיר. יום חמש עבר והחנוכיה עדיין זורח בהיר. החנוכיה היה מואר לשמונה ימים. אנחנו אוכלים אוכל עם שמן לזכור את הכד קטן שנתן שמן למנורה שמונה ימים.״ ואני אמרה ״וואו! זה סיפור מעניין!״